<h1>תוספות רבינו שמשון ב"ר אברהם משאנץ הנוספות — פסחים</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[פסחים כ"ט ע"א] בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים. הקשה ר'[בי] בשם הרב ר'[בינו] חיים דהכא משמע דפלוגת'[א] הויא אפילו במידי דלא קדיש קדושת הגוף אלא קדושת דמים כי האי חמץ ובפ'[רק] שיני דבכורות [י"ד ע"ב] משמע דכי האי גוונא כולי עלמ'[א] מודו, כיון שמעולם לא קדש קדושת הגוף, דתנן התם [ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן כו' ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר, ובתר הכי קתני כל הקדשים שקדם הקדשן למומן או מום עובר להקדשן ואחר כך נולד מום קבוע ונפדו כו' ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן אסור, ועל הך סיפא אמ'[ר] מנהני מילי [דברים י"ב] תזבח ולא גיזה, ופליגי תנאי בההיא ברייתא אי פודין ואין פודין להאכילו לכלבים, ומשמע דווקא בהני דכי האי גוונא דקדם הקדישן למומן פליגי אבל ברישא דמתני'[תין] דקדם מומן להקדישן כולי עלמ'[א] מודי דפודין, הואיל והנך קדשים קדשי מעולם קדושת הגוף, וקרא נמי דתזבח ואכלת בשר בהני קדשים שקדם הקדישן למומן קמיירי. ותירץ ר[בי] דהכא דקאמר דאין פודין, מדרבנן, וליכא למימר דאטו משו'[ם] חששא דרבנן נפקיענו מידי מעילה מדאורייתא, דהא כיון דאמרו רבנן אין פודין לא שוי ולא מידי, ולא שייכא ביה מעילה. מאן דאמר לא מעל אין פודין, תימ'[ה] לר'[בי], אעג"ב דאין פודין, מכל מקום לימעול, שהרי לאחר שנשרף ונעשה אפר [יכול לפדותו ומותר בהנאה].0...
<h2>דף יד.</h2>
[פסחים כ"ט ע"א] בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים. הקשה ר'[בי] בשם הרב ר'[בינו] חיים דהכא משמע דפלוגת'[א] הויא אפילו במידי דלא קדיש קדושת הגוף אלא קדושת דמים כי האי חמץ ובפ'[רק] שיני דבכורות [י"ד ע"ב] משמע דכי האי גוונא כולי עלמ'[א] מודו, כיון שמעולם לא קדש קדושת הגוף, דתנן התם [ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן כו' ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר, ובתר הכי קתני כל הקדשים שקדם הקדשן למומן או מום עובר להקדשן ואחר כך נולד מום קבוע ונפדו כו' ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן אסור, ועל הך סיפא אמ'[ר] מנהני מילי [דברים י"ב] תזבח ולא גיזה, ופליגי תנאי בההיא ברייתא אי פודין ואין פודין להאכילו לכלבים, ומשמע דווקא בהני דכי האי גוונא דקדם הקדישן למומן פליגי אבל ברישא דמתני'[תין] דקדם מומן להקדישן כולי עלמ'[א] מודי דפודין, הואיל והנך קדשים קדשי מעולם קדושת הגוף, וקרא נמי דתזבח ואכלת בשר בהני קדשים שקדם הקדישן למומן קמיירי. ותירץ ר[בי] דהכא דקאמר דאין פודין, מדרבנן, וליכא למימר דאטו משו'[ם] חששא דרבנן נפקיענו מידי מעילה מדאורייתא, דהא כיון דאמרו רבנן אין פודין לא שוי ולא מידי, ולא שייכא ביה מעילה. מאן דאמר לא מעל אין פודין, תימ'[ה] לר'[בי], אעג"ב דאין פודין, מכל מקום לימעול, שהרי לאחר שנשרף ונעשה אפר [יכול לפדותו ומותר בהנאה].0...
<h2>דף כט.</h2>
[פסחים צ"ב ע"ב] בודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה. והיינו טעמ'[א], דלא היעמידו דבריהם במקום כרת אבל היעמידו דבריהם במקום מיתה. הכא משמ'[ע] דלא היעמידו דבריהם במקום כרת אבל במקום עשה או לאו היעמידו את דבריהם. וא"ת והאמרינן פ"ק דשבת [ד' ע"א] הדביק פת בתנור דלא התירו חכמים לרדותה קודם שיבא לידי איסור שבת, אלמ[א] דהיעמידו דברי'[הם] במקום כרת, וי"ל דשאני התם דפשע. וא"ת והאמרינן בעירובין פ'[רק] בכל מערבין [ל' ע"ב] לנזיר ביין ולכהן אבית הפרס, דא'[מר] רב יהודה א[מר] רב מנפח אדם (א)בית הפרס והולך, אלמ'[א] דמשום מצוה בעלמ'[א] לא היעמיד'[ו] דבריהם, וי"ל דוודאי לגבי מצוה בעלמ'[א] לא היעמידו דבריהם, והכא ה"פ לא היעמידו דבריהם במקום כרת, כלומר, במקום דאילו היה עושה איכא כרת בספק דבריהם, שאם יש שם עצם כשעורה יהיה טמא ויאכל קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת, ואפילו הכי לא היעמידו דבריהם, כיון דאילו לא עביד איכא נמי כרת אבל היעמידו דבריהם במקום מיתה, כגון תרומה, שאם ניטמא ויאכל תרומה אינו נידון כי אם במיתה אבל היכא דבדבריהם ליכא לא מיתה ולא כרת לא היעמידו דבריהם אפילו במקום מצוה. מיהו תימ'[ה] למאן דא'[מר] דמערבין לדבר הרשות, היאך היתירו בית הפרס, והלא לא היתירו בית הפרס כי אם לדבר מצוה, כדמשמע במס'[כת] בכורות פ'[רק] ד' [כ"ט ע"א] דתנן הנוטל שכרו לדון, דיניו בטילין, להעיד, עדותן בטילה, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, ואם היה כהן מטמא מתרומתו מאכילו ומשקהו, ומפר'[ש] בגמ'[רא] אבית הפרס כדרב יהודה אמר רב, ודוקא לדון ולהעיד שהוא מצוה מטמיא הוא בית הפרס אבל לדבר הרשות לא. וי"ל דאפילו למאן דאמר מערבין לדבר הרשות, אינו שכיח לערב בו כי אם לדבר מצוה קצת כדמשמע בריש כיצד משתתפין [פ"ב ע"א] אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה, מאי קמ"ל, תנינא לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה, מהו דתימא אורחא דמילתא קתני, קמ"ל, אלמ'[א] דסתמא דמילתא אין מערבין אלא לדבר מצוה. והא דאמרינן בפ'[רק] בתרא דמגילה [כ"ז ע"א] ובפ"ק דע"ז [י"ג ע"א] דמעביר כהן אבית הפרס ללמוד תורה וליקח אשה, דוקא על ידי בדיקה משום דמצוה גדולה מותר כה"ג אבל לתרומה, אפילו על ידי בדיקה אינו אוכל תרומה. [מיהו פירוש רש"י א"נ לר"ת] משום דקשיא ליה מאי קאמ'[ר] דבעי הכא מאי בודקין, דהא משנה שלימ'[ה] היא במס'[כת] אהלות [פי"ח מ"ד] כיצד בודקין, שבר את העפר ככברה כו'. ואין לפרש דהכי בעי באיזה בדיקה בודקין שיהי'[ה] מ[נ]פח את העפר בכברה רב יהודה אמ'[ר] מנפח בית הפרס והולך, דמשמע בדיקה אחרת מאותה בדיקה שנישנית במתני'[תין]. לכך נר'[אה] לר"ת דלא גר'[סינן] מאי בודקין, אלא דבודקין לאוכלי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה, אמ'[ר] רב יהודה אמ'[ר] שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך, פי'[רוש] על ידי אותה בדיקה יכול לאכול אף תרומה. וקשי'[א] לפי'[רושו] מיהא דאמרינן בפ'[רק] חומר בקודש [כ"ה ע"ב] מודין בית שמאי לבית הילל בודקין לעושי פסחים ואין בודקין לאוכלי תרומה, אמ'[ר] רב יהודה אמ'[ר] שמואל מנפח בית הפרס והולך, גבי פסח לא היעמידו דבריהם במקום כרת, גבי תרומה היעמידו דבריהם במקום מיתה, והשתא ליקשי לפירושו, אמאי היפסיק מילתיה דשמואל בינתיים, והלא אותה בדיקה דקאמ'[ר] שמואל מהניא אף לתרומה, והוה ליה לאתויי בדיקה דמתני'[תין] דכברה, ולפרושי טעמ'[א] דלא העמידו כו', ועוד ק'[שיא] דקא בעי התם איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתן, ומה שייך האי בעיא על בדיקה דשמואל, והלא בדיקה דשמואל מהניא אף לתרומה, ועוד קשי'[א] דמייתי מילתיה דרב יהודה אמ'[ר] שמואל גבי הא דפ"ב דמס'[כת] כתובות [כ"ח ע"ב] גבי אילו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, עד כאן היינו מהלכין בשבת, עד כאן בית הקברות, ומוקי ליה בבית הפרס דרבנן, דאמ'[ר] רב יהודה אמ'[ר] שמואל מנפח בית הפרס והולך, והתם אמאי קא מייתי כלל מילתיה דרב יהודה, והלא לא היזכיר התם תרומה, וההיא בדיקה, לתרומה הויא. לכך נראה להר"י דלאוכלי תרומה לא מהניא כלל שום בדיקה, וגרסי'[נן] שפיר מאי בודקין, וה"פ מאי בודקין שיוכל לעשות לכתחילה ולעבור אבית הפרס לכתחילה, דההיא בדיקה דמתני'[תין] היינו היכא דעבר כבר אבית הפרס בלא שום בדיקה, וקאמ'[ר] דלא קא ידע אם יש בו עצם כשעורה אם לאו, וקתני דבודקין אותה על ידי כברה, וההיא בדיקה דרב יהודה אמ'[ר] שמואל מיירי כדי לעבור לכתחילה לעשות פסחו, והא דמייתי מילתיה דרב יהודה אמ'[ר] שמואל בפ"ב דכתובות אתי שפיר, דמייתי ליה להוכיח דבית הפרס דרבנן, מדמתיר לכתחילה לעשות פסחו, דאילו הוה מייתי הבדיקה דכברה לא הוה מוכח כלום דבית הפרס דרבנן, דההיא בדיקה מיירי כגון שעבר כבר, שאין לו מה לעשות, אלא האי בדיקה אפילו הוי מן התורה טומאה דאורייתא. מ"ר.
